תכירו את אודי, שרץ שלוש פעמים בשבוע וגם רוכב על אופניים וגם שוחה. יש לו מטרה ברורה. באביב הקרוב הוא יתחרה בטריאתלון הראשון שלו. המאמן שלו כבר הודיע לו שהוא חייב לאכול בהתאם, לישון בהתאם והכי חשוב לעמוד ביעדים של תכנית האימונים העמוסה.
מולו נמצא דורון. גם הוא מקפיד על ריצות ארוכות ושוחה ורוכב על אופניים. לדורון אין מטרה מיוחדת. הוא אינו מציב יעדים ומוצא את הזמנים הנוחים לו לפעילות השוטפת.
שניהם עושים פעילות דומה, אבל ברור שהכוונות שלהם הפוכות. בזמן שדורון מקיים את הפעילות לטובת הגוף אודי משתמש בגוף לטובת התחרות. אין ספק שהביצועים של אודי יהיו טובים יותר, אבל האם זה מעניין את הגוף? יוצא, שבזמן שהספורט מטפח את תחושת ההשגה והיכולות שלנו, הפעילות הגופנית מטפחת את הגוף עצמו. בזמן שהספורט מחייב לעמוד ביעדים, היעד של הפעילות הגופנית הוא להתאמן ללא יעדים.
להבדל התפיסתי הזה יש עוד משמעויות רבות ובין שני הקצוות יכולים להתקיים חיים המשלבים בין ספורט לפעילות גופנית.
אחרי שהגדרנו טוב יותר את ההבדל הבסיסי, שבין השניים, שהוא בכוונה. נבדוק הלכה למעשה איך הם משפיעים עלינו והאם יש מנצח.
כשההורמונים וכימיקלים מתפזרים הגוף מרחף.
לא סתם כ"כ הרבה אנשים נצמדים לתחומי ספורט שונים ומשקיעים את מלוא זמנם והונם. שואפים להתפתח, לכבוש יעדים אישיים ואפילו להתחרות באין סוף התחרויות שהולכות ומתרבות עם השנים.
פעילות ספורטיבית מובילה לשחרור של חומרים בגוף במינון גבוה – אדרנלין, טוסטסטרון, הנדרופינים ועוד שמות טובים של חומרי הפלא שבגופנו. החומרים הללו הם כמו חוט שמחבר בין הנפש לגוף שלנו. כל העוסקים בספורט מעידים על תחושות נפלאות של חיוניות, מוטיבציה, חוזק ואפילו עונג פיזי של ממש לאחר אימון.
עד כאן זה נשמע די מפתה, עושים ספורט ומרגישים תחושת התרוממות כל פעם מחדש. הבעיה היא, שעל מנת להרגיש את צבר התחושות הנפלאות הללו צריך לשחזר כל פעם את ההישג ולהקפיד על מגמה של השתפרות – הרי ההשתפרות וההישג הם המחיים את נפש הספורטאי.
לכן, כשעוסקים בספורט בד"כ גרף העומסים שעל הגוף מטפס והבעיות הגופניות מגיעות בשעתן.
אגו זו לא בהכרח מילה רעה
הספורט יכול לשמש גם כמדד לערך העצמי. ההתמדה העיקשת לעמידה ביעדים מגבשת באדם תפיסה עצמית חיובית. רבים מעידים, שבעקבות הספורט חייהם האישיים השתפרו. פתאום, כשיש חוויה של הצלחה והתקדמות אפשר להעריך את הדברים אחרת. לראות איך כוחות הנפש מתבטאים במציאות.
הפעילות הגופנית פועלת על האגו קצת אחרת. המדדים לתחושה הטובה ולתפיסת העצמי שונים. למעשה פעילות גופנית היא בדר"כ תוצר של אגו משופר. כלומר, בזמן שספורט מחזק את האגו הפעילות גופנית יוצאת מתוך אגו מאוזן, שאינו זקוק להוכחות או מפלים של חומרים כדי להרגיש טוב. במלים אחרות, ספורט מפתח את האגו, ואגו משופר יוביל לפעילות גופנית. זו גם הסיבה, שפעילות גופנית מאופיינת יותר בשכבות הגיל המבוגר. בדר"כ בגילאים אלו אגו מגובש.
בריאות? כדאי לחשוב פעמיים.
ספורט לא עוסק בבריאות, זו עובדה! נכון לומר שבריאות חשובה לספורט, אך ביצוע הספורט לא פועל על שיפור הבריאות. למעשה, ההיפך הוא הנכון.
האתגר המתמשך לגוף, מוביל אותו בהדרגה לנקודה שלילית של עייפות החומר ולעתים רבות גם לפגיעה ביציבה. לעומת הספורטאי המקצועי שמקבל טיפולים שוטפים, האדם הממוצע עפ"י רוב לא יתמקד בתחזוקה או לחילופין לא ידע כיצד לעשות זאת. כמעט ולא יימצא ספורטאי מקצועי או חובבן שאיננו סובל מבעיה אורתופדית כלשהי. מרביתם לומדים לחיות עם הבעיה ובעבור המטרה הנעלה פשוט מתמודדים- סובלים בשקט. למצב הזה יש משמעויות גדולות שמתגלות ככל שהשנים חולפות. קצת כמו להיחשף לשמש כל שנות הצעירות ולגלות את הפגיעה בעור בבגרות. מתענגים בהווה ונושאים בתוצאות בעתיד.
זה לא שחור לבן ולא בהכרח מי שעוסק בספורט סופו כאב, אך אם חשבתם לעסוק בספורט בשביל הבריאות אז כדאי שתחשבו פעמיים.
איך בכל זאת עושים מטפחים את הבריאות? עושים פעילות גופנית – לכתבה בנושא פעילות גופנית בריאה.
לסיכום:
ההבדלים בין ספורט לפעילות גופנית מצויים גם בפועלנו הפיזי וגם הנפשי. אין באמת מנצח ולא ניתן לקבוע שהאחד בהכרח טוב מהאחר.
לספורט יש משמעויות קצת בעייתיות על הגוף, שכן הגוף מקודש לטובת המטרה. ריבוי החומרים המתפזרים בו, כמות העומסים המופעלים עליו, המינון הגבוה של הפעילות ועוד… מובילים לשחיקה וחוסר איזון מערכתי. לעומת זאת, הפעילות הגופנית מתחילה ונגמרת ביצירת האיזון- גם בפיזי וגם בנפשי.
אז אם ממש מתחשק לכם לעסוק בספורט, כדאי שתבדקו שהמצב הבריאותי מאפשר זאת ותלמדו כיצד מתחזקים את הגוף.
